<h1>תמים דעים להראב"ד סימן קמ"ז</h1>
<h2>דף ל:</h2>
רבני צרפת זצ"ל תניא בתוספתא דע"א (פ"ט ה"ב) השפודים והאסכלאות והסכינים של ע"א מלבנן באור ומק' דאמרינן בפ' כל שעה בהני סכיני דפסחא היכי עבדינן. ומסיקנא הלכתא ברותחין ובכלי ראשון. ומתרץ רבי' יעקב ז"ל דלגבי חמץ דהיתרא בלע סגי בהגעלה אבל סכין של ע"א דאיסורא בלע צריך לבון. וכה"ג מתרץ שלהי ע"א (ע"ו.) גבי השפודין והאסכלאות מלבנן ובזבחים אמרינן מגעילן ומשני האי התירא בלע האי איסורא בלע. ורב אשי אמר גבי חמץ קתיהו בטינא ופרזליהו בנורא (פסחים ל':). והוא גופיה משני שלהי ע"א האי התירא בלע אלא מחמיר על עצמו הוה. וי"א לכלל זה לדידי פרזליהו בנורא אבל הלכתא ברותחין ומורי רבי' מתרץ דסכינים גדולים שרגילים לצלות צלי צריכים לבון אבל סכינים קטנים שאין דרכן להשתמש באור כי אם בדבר של חמין סגי בהגעלה. והכי איתא בירושלמי סכין שפה והיא טהורה בסכין קטנה אבל סכין גדולה צריכה לבון. ונראה דה"פ סכין שפה והיא טהורה אפילו לחתוך בה רותח והיינו בסכין קטנה שלא נשתמשו בה כי אם צונן אבל סכין גדולה שדרכו להשתמש באור ולצלות אותו צריך לבון אפי' לחתוך בה רותח. ע"כ.
